החלטה בתיק בש"א 8351/07

1. כללי

המשיבה הגישה תביעה כספית נגד המבקשת לתשלום הסך 7.5 מליון ש"ח בקשר עם  פרויקט שנבנה על ידי המשיבה עבור המבקשת על קרקע של המשיבה. במסגרת התביעה, הוטל לבקשת המשיבה עיקול זמני על נכסי המבקשת אשר מבקשת לבטל את העיקול הזמני.

2. העובדות הדרושות לעניין

2.1        המבקשת היא בעלת מקרקעין המצויים ברחוב רוטשילד 182  בפתח תקווה הידועים כחלקה 202 בגוש 6386 (להלן: " המקרקעין"). הצדדים התקשרו ביניהם בעסקה לפיה בנתה המשיבה על המקרקעין פרוייקט הכולל שטח מסחרי, בית אבות מסוג מקבץ דיור וחניון תת קרקעי (להלן: " הפרויקט").

2.2        בין הצדדים מערכת התקשרות סבוכה שלא ראיתי צורך לפרטה במלואה לצורך הבקשה. אציין בקליפת האגוז כי תחילת ההתקשרות בין הצדדים בהסכם מיום 22.5.94 לעסקת קומבינציה  והמשכה בשינויים שנבעו מתוך רצון משותף של הצדדים להתאים את הבנוי לצרכים שונים מאלה שהוסכמו מלכתחילה על מנת להניב תשואה גבוהה יותר. בכלל זה נחתם בין הצדדים ביום 22.6.02 הסכם נוסף (להלן: ההסכם הנוסף") ובו  נקבעו תנאי התקשרות השונים מההסכם המקורי לרבות בקשר עם תשלומי מס, הלוואה שתינתן למבקשת, אופן מימון הפרוייקט ועוד. אדגיש כי במסגרת ההסכם הנוסף נקבע בין היתר כי המבקשת תשא בחלק המגיע לה מהשטח שייבנה בעלות חניות עודפות בחניון אשר בקומת החניון השלישית.

2.3        המשיבה בנתה את הפרוייקט באופן שנבנו שלוש קומות חניון, קומת מסחר וקומת ביניים. קומת המסחר אוכלסה בחודש נובמבר 2000 ומאז מקבלים הצדדים דמי שכירות.

3. התביעה והתביעה שכנגד

3.1        המשיבה טוענת כי המבקשת הפרה את ההסכמות בין הצדדים וזאת בנוגע לעניינים הבאים: לא השיבה הלוואה לתשלום מס השבח בסך נומינלי של 282,880 ש"ח, לא השיבה הלוואה שקיבלה מהמשיבה בסך של 401,990 ש"ח, לא שילמה את היטל ההשבחה שהוטל עליה וזה שולם על ידי המשיבה בסך של כ 435,189 ש"ח.  על מנת לקדם את בניית הפרוייקט, המשיבה נאלצה להעמיד ערבות בנקאית שלא לצורך ונשאה בעלויות הערבות בסך של 113,042 ש"ח ובנוסף עלות הקצאת הון עצמי. המבקשת לא שילמה את חלקה בחניון שעלויות הקמתו מוערכות בסך של 6,069,529 ש"ח ומזה חלק המבקשת הינו 1,811,926 ש"ח.  לעמדת המשיבה נגרמו לה נזקים נוספים נוכח ההפרות ובכללם אי קבלת דמי שכירות  בגין עיכוב הפרוייקט על ידי  המבקשת. המשיבה העמידה את התביעה על סך של 7,500,000 ש"ח לצורכי אגרה, (בסעיף 45 לנימוקי הבקשה נטען לתביעה בסך 6,000,000 ש"ח).

3.2.       המבקשת כופרת בהפרות המיוחסות לה וטוענת כי המשיבה היא אשר הפרה את ההסכמות בין הצדדים ולפיכך אף הגישה תביעה שכנגד במסגרתה אף קזזה מכל סכום שמגיע למשיבה את הסכומים המגיעים ממנה למבקשת. בין היתר נטען כי המשיבה טרם השלימה את בניית הפרוייקט, לא מוטלות על המבקשת התחייבויות שהמשיבה מייחסת לה כגון לשאת בעלות החניון השלישי בחלקו שכן הדבר התחייב לפי הוראות התב"ע הקיימת ומכאן שלא הייתה בנייה של חניות עודפות שחובה על המבקשת לשאת בחלק מעלות בנייתן כאשר גם מוכחשת עלות הבנייה הנטענת על ידי המשיבה. המבקשת מאשרת כי קיבלה הלוואה לתשלום מס השבח וכן חלק מסכום ההלוואה אך אין עליה חובה להשיבן נוכח הפרות המשיבה בעטיין הוגשה כאמור התביעה שכנגד ומכל מקום חלקה של המבקשת בהיטל השבחה הינו קטן מכלל סכום ההיטל. המבקשת מכחישה גם שהיה עיכוב בביצוע הפרוייקט מנסיבות התלויות בה. לעמדת המבקשת המניע מאחר הגשת התביעה הינו סכסוך בין הצדדים בנוגע לרישום הזכויות כתוצאה מהעסקה שבין הצדדים.

אציין כי במסגרת התביעה שכנגד מקזזת המבקשת את חובות המשיבה כלפיה שעל אלה נמנים בין היתר עלויות תיקון ליקוי בנייה בפרוייקט, עלויות בנייה של חלק העבודה שטרם הושלם, אי התאמה של הביצוע לתוכניות, פיצוי בגין אי העמדת ההלוואה במועד ועוד. לדידה של המבקשת סך חובות המשיבה כלפיה עולים על סך של 30 מיליון ש"ח.

4.       העיקול הזמני

4.1        במסגרת הבקשה לעיקול זמני נטען על ידי  המשיבה כי בידה ראיות מהימנות לתביעתה תוך שמפנה למסמכים חתומים על ידי הצדדים, סכום החוב הגבוה, מצבם הכלכלי הבעייתי של בעלי המניות של המבקשת כמו גם אי אמיתות בחקירה בבית המשפט של המצהיר מטעם המבקשת לעניין יכולתו הכספית ועוד. המשיבה טוענת כי אין בעיקול זכויות הנכס כדי להבטיח את ביצוע פסק הדין אם יינתן, גם אם שווי חלקה של המבקשת בנכס עולה במידה ניכרת על סכום התביעה וזאת מאחר והמבקשת יכולה להמחות את דמי השכירות למשך שנים רבות בהינתן שהשטח המסחרי מושכר בעיקרו לשוכר אחד לתקופה ממושכת.

4.2        המבקשת טוענת לעומתה להעדר ראיות התומכות בתביעה, המועד המאוחר של הגשת

התביעה לעומת המועד שלטענת המשיבה הגיעו לה כספים מהמבקשת אשר לא עשתה כל פעולה להברחת רכושה, התמהמהות ניכרת בהגשת התביעה ועוד. בנוסף נטען כי יש זכויות המבקשת בנכס כדי להצביע על חוסנה של המבקשת כאשר מצבם של בעלי מניותיה אינו רלוונטי לעניין המבקשת על  שאלת יכולתה לעמוד בהתחייבויות במיוחד שעה שאין שעבוד על הנכס.

דיון

        עדות המצהירים מטעם הצדדים, לא ראויה לשבחים ובמיוחד זו של מנהל המבקשת אשר

למרות שהעיד כי מצבו הכלכלי טוב, הסתבר כי הוא הגיש בקשה לבית המשפט השלום בכפר סבא במסגרת תביעה אחרת, לפטור מתשלום אגרת בית המשפט שנתמכה בתצהירו ובו הצהרה חד משמעית שאין ביכולתו לשלם את האגרה (מש/2). בדומה אי דיוקים  בדבריו בחקירתו במס הכנסה בנוגע לעסקאות שבין הצדדים נשוא ההחלטה (מש/3). גם מר ירון היה אמור להיות זהיר יותר שעה שייחס למבקשים ובעלי מניותיה המצאות במצב קריסה שעה שהתברר כי הצהרתו לא הייתה מבוססת, אי צירוף שטר הבוררות לבקשה ועוד, במיוחד צוין הדבר שעה שמוגשת בקשה לעיקול זמני במעמד צד אחד. מפאת כבודם של המצהירים נמנעתי מלהרחיב בעניין.

6.          המחלוקת בין הצדדים משתרעת  הן באשר לקיומן של ראיות  מהימנות לכאורה המבססות את העיקול כנדרש על פי תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן :" התקנות"), כמו גם שאלת ההכבדה ומאזן הנוחות ובהתחשב במבחן המידתיות (רע"א 5242/95 סיגנל שירותי אלקטרוניקה נ' דנבאר בע"מ, תק' על' 95(3), 787, בעמ' 786):

" עם חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו שהכיר בזכות הקניין כזכות חוקתית, על בית המשפט לייחס חשיבות רבה יותר מבעבר לאיכותן של הראיות הבאות לתמוך בבקשת העיקול ובכמותן..." (רע"א 5937, 5935/97 רוני סיני ו- 2 אח' נ' יעקב גלנץ ואח' פ"ד נב(1) 193, 197-198, (ע"א 8420/96 דן מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נא(3) ,789 להלן " הלכת מרגליות").

            בשלב הדיון " בבקשת ביטול העיקול יש לטעת ספק בלב בית המשפט בדבר צדקת התביעה, הנתמכת לכאורה במסמכים" (השופט גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית, עמ' 531).

            בבואנו לבצע איזון אינטרסים בין המבקש לבין המשיבים,עומדת לנגד עיננו ההלכה הקובעת את השפעתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו על האיזון הראוי: